דברים באזכרה הרביעית הדפסה
נכתב ע"י חגי סופר   
שישי, 01 יולי 2011 14:33

בס"ד

באזכרה למיכל במלאת 4 שנים לפטירתה

חגי סופר

מיכל אהובתנו,

הגמרא במסכת כתובות מספרת לנו על יום פטירתו של רבי. אותו רבי שקבור פה גם כן בבית שערים. וכך מספרת האגדה: ".. גזרו חכמים ... אמרו כל מי שיאמר רבי מת – ידקר בחרב".

נראה להסביר שעצם הזכרת "מוות" לגביו של רבי היתה קשה ונוראה בשביל תלמידיו, בחינת "הכחשה".

גם אנו כמו תלמידיו של רבי ממאנים למרות ארבע השנים שעברו לקבל ולהפנים את החלל הגדול שנוצר עם לכתך.

שאל אותי חבר לפני זמן מסוים, האם אני מרבה לעלות על קברך?

אמרתי לו שלא, כיוון שלזכור אותך אנו רוצים כדמות חיה. הזיכרון שלנו אינו רק היום ו' ניסן אלא בכל יום ויום. מה שמזכיר לנו אותך בכל יום אלו הדברים הקטנים.

לדוגמא בקניות בסופר, החיוכים (פרצופונים) של אוסם מזכירים לנו אותך. כמה עמלת כדי שהם יצאו בדיוק כמו שצריך, ואיך היה חשוב לך לעשות כל דבר על הצד הטוב ביותר, כמה היית גאה בהם.

הספגטי שאנו מכינים בבית, הילדים יודעים כי המתכון הוא כפי שמיכל לימודה אותי.

וכך הלאה והלאה לאורך כל הימים שעברו אין יום שבו אין משהו פשוט, שאינו מזכיר לנו אותך.

מיכל,

ביתך היה תמיד פתוח לרווחה, אין מצב שעוברים בצפון שלי שקופצים אליך ואל אשל. בטח במילואים באליקים בלילה באים לישון אצלך, ואחרי השכבה של הילדים יושבים עד מאוחר ומדברים תוך כדי "ירידה" על גלידה "פליק" שכל כך אהבת...

כל אדם הרגיש נעים להיכנס אליכם הביתה. נזכיר רק את מייק ובתיה, אבל גם כל המשפחה כל אחד ואחד אצלך הרגיש בנוח, כל אחד הרגיש רצוי, כאילו זה הבית שלו.

כמובן שכל זה כבר לא יהיה כפי שהיה...

מתגעגע, חגי - אחיך הקטן.

עדכון אחרון ב-שישי, 01 יולי 2011 14:34