דברי פרידה בלוויה הדפסה
נכתב ע"י צביקה סופר   
חמישי, 16 דצמבר 2010 23:53

בס"ד                                                                                                        ו' ניסן תשס"ז

דברי פרידה, בלוויה

צביקה סופר

בפורים האחרון, כטוב ליבנו ביין, ישבתי עם חבר טוב ואמרתי לו שעם כל השמחה של פורים, יש לי צער עמוק ודאגה לאחותי הגדולה מיכל, ומכיוון שמטבעי אני אדם סגור, אני לא מסוגל לומר לה מה אני מרגיש כלפיה.

החבר אמר לי " עכשיו אתה מתקשר אליה", והתקשרתי.

אמרתי לה  סליחה שאני מתקשר במצב כזה, אבל ישנם דברים שאני יכול להגיד רק במצב כזה.

אמרתי לה גם כמה אני אוהב אותה וכמה אני חושב עליה כל הזמן וכמה היא חשובה לי.

אמרתי לה תודה על כל מה שהיא עזרה לי בחיים, ברגעים הקשים וכמה אני וחגית והילדים, מתפללים לשלומה כל יום.

מיכל ענתה לי שהיא אוהבת אותי ומאד מעריכה את הטלפון הזה.

היא בכתה לי בטלפון ואמרה שבעצם לא הייתי צריך להגיד מילה, מפני שהיא ידעה בדיוק מה אני חושב.

ביקשתי ממנה לדבר עם אשל והיא אמרה שהיא לא רוצה לצאת מהחדר במצב כזה.

אמרתי לה כמה אני מעריך את אשל וכמה אני אוהב את הילדים שלה כאילו היו הילדים שלי ממש.

וזו בעצם היתה הפרידה שלי ממיכל ואת זה הבנתי במוצאי שבת כשראיתי שהמצב החמיר.

 

מיכל, אשת חיל מי ימצא, זו את. אני בטוח שתמיד תהיי איתנו ואני מבקש שכשתגיעי לגנזי מרומים, תהיי מליצת יושר על כל המשפחה הנפלאה שלך. על אשל שכמו אח הוא לי, ועל הילדים שגדלתי איתם יחד, תחת כנפייך הרחבות. על אבא ואמא, שאיבדו את יציר כפיהם המופלא ועל כל עם ישראל שנתון בשעה קשה.

 

נוחי בשלום על משכבך

ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים.

צביקה

עדכון אחרון ב-שישי, 17 דצמבר 2010 00:31